חוקר מדעי המדינה, פרופ' גדעון דורון, תושב הרצליה, נפטר בשבוע שעבר בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן. עמיתיו ותלמידיו לשעבר נפרדים מהאיש שנלחם לשינוי שיטת הממשל בישראל במטרה להגביר את היציבות הפוליטית. "הייתה לו יכולת לראות דברים שאף אחד אחר לא ראה"
עד ימיו האחרונים לא חדל פרופ' גדעון דורון, תושב הרצליה, לחשוב על מחקרים בתחום מדעי המדינה. שבועות ספורים לפני מותו הוא ניהל את כנס האגודה הישראלית למדע המדינה והמשיך להרצות בפני סטודנטים ותלמידים וללמדם. בראשית השבוע שעבר הכריעה מחלת הסרטן את דורון, חוקר פורה ומקורי, מרצה נערץ ופופולארי באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה
בגיל 66 הלך דורון לעולמו והותיר אחריו אישה, חמישה ילדים ומאות חוקרים ומרצים שספגו ממנו את האהבה למקצוע. "בגדעון היה שילוב נדיר של אדם חכם ואדם טוב", אומר עליו פרופ' אריה נאור, ראש המחלקה לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה וסגן יו"ר האגודה למדע המדינה.
"בדרך כלל באקדמיה יש לאנשים אגו, אבל גדעון ויתר על האגו שלו כדי לעזור לאנשים ולקדם אותם. מעל הכול עמדו אצלו החברים שלו, העמיתים שלו והתלמידים".
"היכולת שלו לראות דברים שאף אחד אחר לא ראה הייתה פנומנלית", מוסיף תלמידו לשעבר, ד"ר הני זבידה, המרצה בחוג למדעי המדינה במכללת עמק יזרעאל. "אתה יושב בחדר מלא אנשים, שכולם רואים וחושבים אותו דבר, ואז גדעון פותח את הפה, וכולם מבינים שהם לא ראו את מה שצריך לראות".
פרופ' דורון היה אחד החוקרים הססגוניים והרבגוניים שצמחו באקדמיה הישראלית. את לימודי הדוקטורט הוא עשה בארצות הברית אצל ויליאם רייקר, אבי תורת המניפולציה ויישומי תורת המשחקים בחקר הפוליטיקה.
השפעתו של רייקר ניכרה במחקריו של דורון והשפיעה גם על ניתוחיו באמצעי התקשורת. הוא פרסם 20 ספרים בעברית ובאנגלית ועשרות מאמרים בנושאי אסטרטגיה וכלכלה פוליטית, שיטות בחירה, מדיניות ומינהל ציבורי, תקשורת ומניפולציה פוליטית ותורת המשחקים.
דורון אף כיהן כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ושימש אסטרטג פוליטי של יצחק רבין בראשית שנות התשעים. אחת התרומות שלו לחברה הישראלית הייתה פיתוח "מדד החוסן החברתי". "לגדעון הייתה יכולת בין-תחומית", אומר תלמידו לשעבר, ד"ר אסף מידני, המרצה בחוג לממשל ומדיניות ציבורית במכללת תל אביב-יפו.
פוליטית, לכן הוא זכה לפופולאריות בקרב פוליטיקאים. כשפוליטיקאי ביקש ייעוץ שאפשר לגזור ממנו תובנות מיידיות, גדעון היה שם. הוא ידע לנתח את המציאות לנוסחאות שפוליטיקאי, בייחוד פוליטיקאי ישראלי, יכול לקחת ולתרגם להחלטות".
אחד הנושאים שאותם קידם דורון היה שינוי שיטת הממשל בישראל. בריאיון שהעניק בשנה שעברה לזמן השרון, לפני פרסום ספרו "בחירות אזוריות בישראל", הוא התריע שהמבנה הפוליטי בארץ אינו יציב דיו, דבר הפוגע ביכולתה של הכנסת למשול.
"שיטת הבחירות לכנסת היא שיטה לא יעילה", הוא אמר בריאיון. "לפי נתונים סטטיסטיים אפשר לראות שהממשלה מתחלפת בכל 18 חודשים בממוצע ומנכ"לים מתחלפים מדי 20 חודשים. אי אפשר לתכנן כך לטווח ארוך. כל שר חדש רוצה ליישם את המדיניות שלו. זה ניכר בכל משרדי הממשלה. מה שאנו רוצים זו מערכת יציבה, שתעבוד לפחות ארבע שנים".
שינוי משטר כזה, הוא טען, יכול להתקיים רק אם תשונה שיטת הבחירות לבחירות אזוריות. כדי להעביר את מסריו, דורון לא הסתפק בכתיבת מאמרים אקדמיים מנומקים, אלא ניסה להעביר את מסריו לציבור הרחב. הוא התמודד לכנסת במסגרת רשימה שנקראה "הישראלים".
המפלגה ביקשה להעלות לסדר היום הציבורי את סוגיית דחיפות הצורך ברפורמה במבנה המשטר ובשיטת הבחירות בישראל, אך נאלצה להסתפק ב־865 קולות בלבד. "נראה לך שרציתי להיכנס לכנסת?", הוא אמר בריאיון. "רציתי רק להעביר את המסר של הצורך בשינוי שיטת הבחירות".
"גדעון חשב שרצוי לעבור לדפוס ממשל כמו בארצות הברית", אומר פרופ' נאור. "אבל זה מורכב, כי הדבר מחייב חוקה ומערכת איזונים ובלמים".
"פה בא לידי ביטוי החוש המציאותי שלו, לעומת הניתוח התאורטי. כדי שדבר כזה יקרה, המדינה צריכה להיות במשבר קשה מאוד, אחרת הפוליטיקאים לא ירצו לקבל החלטה כזו. למה להם לשנות את השיטה? רק במקרה של משבר קשה מאוד, כמו שהיה בצרפת כאשר דה גול עלה לשלטון ושינה את המשטר, הדבר יתאפשר. גדעון הבין שמוטב שלא נגיע למצב כזה".
"בשיחות שניהלתי איתו, גדעון אמר שיש לנו מדינה יוצאת דופן", מוסיף ד"ר זבידה. "הוא אמר שיש לנו יכולות אדירות, הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לדברים טובים לקרות".
מעבר למחקריו התאורטיים, דורון העמיד אחריו דורות של סטודנטים וחוקרים, שהגיעו לעמדות בכירות באקדמיה הישראלית. "גדעון חנך עשרות סטודנטים, מסטרנטים ודוקטורנטים שנהיו דוקטורים ופרופסורים", אומר נסים עורקבי, מנכ"ל האגודה הישראלית למדע המדינה ותלמידו של דורון. "התמזל מזלי שהוא היה המנחה שלי. לא היה קל להתקבל אליו, כי היה לו ביקוש רב בקרב הסטודנטים".
"אני מכיר את גדעון עוד כסטודנט לתואר ראשון ב-1989", אומר זבידה. "אז נכנסתי לקורס של גדעון, והוא פשוט מילא את החדר בנוכחות שלו. הוא התחיל את ההרצאה, וכולנו היינו פעורי פה. הוא דיבר אלינו, לא מעלינו. אני ועוד סטודנט ניגשנו אליו אחרי השיעור, והוא הזמין אותנו לשתות קפה. שאלתי 'מה אני יכול לעשות כדי לעבוד איתך?'. הוא אמר לי 'תישאר כאן, תסתובב'. מאז אני מסתובב סביב גדעון".
"מה שאני אזכור מגדעון זה את הדמות המקצועית היצירתית והמקורית מצד אחד, ואת האב הרוחני מצד שני", אומר ד"ר מידני. "הוא היה אב אקדמי ובעיקר חבר שמסתכל על הסטודנט כמי שצריך להשתלב באקדמיה".
השנה זכה דורון בפרס מפעל חיים מטעם האגודה למדע המדינה. "דברי התודה שלו בכנס היו צוואה: תפרגנו אחד לשני. זה אפיין את האיש יותר מכל דבר", אומר פרופ' נאור. אותו נאום נחרת גם בזיכרונו של מידני. "הוא דיבר על מורשת. ציפינו שידבר על מורשת מקצועית ועל שינוי שיטת הממשל וקידום יציבות. אבל הוא דיבר על האחדות שלנו כחוקרים ועל פרגון הדדי. זה מאוד קסם לי. מאחורי האינטלקטואל יש בסופו של דבר פרגון".
בשנים האחרונות התמודד דורון עם סרטן המעי הגס. למרות הטיפולים הקשים שעבר, הוא לא הרים אף לרגע ידיים. "הוא נלחם כל עוד הוא יכול היה להילחם", אומר זבידה. "הוא היה איש מרשים, ופתאום הוא נחלש. זה הציק וכאב לו. למרות המחלה הוא לא הפסיק לתכנן תוכניות, עבד ללא הפסקה. זה היה דורון – איש עבודה עד הרגע האחרון".